עתיד מלחמת רוסיה באוקראינה ‏

עתיד מלחמת רוסיה באוקראינה 

לפני למעלה מעשור, בשנת 2010, אחר שפרסמתי את הספר שכותרתו 2048, הוזמנתי להרצות על עיקריו בפני פורומים ביטחוניים שונים. כשתיארתי את המלחמה שרוסיה תנהל נגד אוקראינה בסביבות 2020 – פלוס מינוס שנתיים, רבים פקפקו במסקנה שהמתודולוגיה שהצגתי הובילה אליה. באותם ימים לא היה זכר לכך שרוסיה מעוניינת לחזור לבמה ההיסטורית כמעצמת-על והיה קשה להאמין שלא משנה מי יהיה המנהיג של רוסיה בעוד כעשור ירצה להיכנס להרפתקה כה חסרת תוחלת והגיון של אסטרטגים ומכוני מחקר באותם ימים.

השנה הראשונה

אם להמשיך את ההיגיון של מטריצת הפחדים, אזי אנו כנראה עדים לתחילת סופה של האימפריה הרוסית כפי שהתפתחה במהלך המאה ה-20. אחר שהיא תסיים את הפרק האגרסיבי הזה בתולדותיה היא תיכנס לתרדמת ארוכה שעלולה לקחת כמאה שנים עד אשר היא תתעורר שוב לחיים ותבקש להשיב את מעמדה בקרב קהילת העמים כמעצמה מחודשת. אלא שעד אשר היא תכנס לתרדמת היא תחולל סבל רב לעמים הנושקים את גבולה ולתושביה שלה במיוחד. את התקופה הקרובה ניתן לחלק לשלוש: השנה הראשונה לעימות, חמש השנים הבאות והעשורים שיבואו לאחר מכן.

בשנה הראשונה לעימות אנו כנראה עומדים לראות כיצד מערכת שנמצאת לקראת סופה מתחזקת ומוכיחה לכולם ששרירי עוצמתה עדיין יודעים להתאגרף. הדבר יבוא לידי ביטוי באגרסיביות מעוררת חלחלה – בראש וראשונה באוקראינה. אוקראינה תהיה הקורבן הגדול והטראגי של תחילת קריסתה של רוסיה. מאחר והאוקראינים טעמו בשלושים השנים האחרונות את טעמה של חירות ורמת חיים מערביים הם לא יוותרו עליהם בקלות. הם יילחמו מלחמת גרילה מתמשכת שיכולה להימשך שנים אחדות. תקוותם תהיה שהם יצליחו להביא לנסיגת כוחות רוסיה בסופו של דבר מהגיאוגרפיה שלהם.

אחת הטעויות הראשונות של רוסיה היא הערכת החסר הזו. פוטין חשב שדפוס הפלישה לגיאורגיה בשנת 2008 ולקרים בשנת 2014 יחזור על עצמו. אלא שהפעם העולם התעורר סוף סוף להבין שיש כאן אסטרטגיה ארוכת טווח וכי הוא לא יעצור באוקראינה.

הטעות השנייה של פוטין היא עמידתו האיתנה של נשיא ארצות הברית שתלך ותגדל ככל שהזמן יעבור. פוטין העריך את ביידן כאיש חלש, ראה אותו בנסיגתו המבוהלת מאפגניסטן אך זה לא מכבר, ראה אותו במעידותיו על מדרגות כבש מטוסו, ולא האמין שהוא יעז להתעמת עמו. גם חרושצ'וב חשב כך על קנדי לפני שניסה להציב טילים בקובה.

אלא שנראה כי ניסיונו של ביידן והלחצים הפוליטיים הפנימיים שהועצמו אחר הנסיגה מאפגניסטן פעלו בכיוון ההפוך להערכה זו של פוטין אף אם ביידן באמת חלש. ממש, כפי שהלחצים הפנימיים פעלו כנגד נטייתו של קנדי במשבר הטילים בקובה להתפשר עם חרושצ'וב וכפי שפעלו בבריטניה לפני מלחמת העולם השנייה כאשר צ'מברלין נאלץ לפנות את מקומו לאיש קשוח יותר נגד היטלר בדמותו של צ'רציל.

טעותו של פוטין עומדת לגרור אותו למלחמת גרילה ארוכה בתוך אוקראינה, מאחר וכבר בשבוע הראשון למלחמה, בצעד חסר תקדים, ארה"ב פתחה את מחסני החירום שלה ('הצבה מקדימה') בגרמניה, אשר כוללים אלפי כלי רכב צבאיים וציוד צבאי מסוגים שונים שהיו אמורים להיות המענה האמריקאי במקרה של תקיפה צבאית רוסית על נאט"ו. חלק גדול מהציוד הזה יגיע לצבא אוקראינה או מה שיישאר ממנו ויהוו כאב ראש גדול עבור הכוחות הרוסים למשך זמן רב. ארה"ב גם שולחת בשבוע השני לקרבות חיילים אמריקאים לגרמניה כהרתעה לתוקפנות הרוסית. הקהילה האירופית ובמיוחד גרמניה הפתיעו אחר התלבטות אופיינית ובפעם השנייה מאז מלחמת העולם גרמניה הסכימה לספק נשק קטלני למדינה כלשהי, לצד הצעדים הכלכליים הדרסטיים שהיא שותפה להם, ומוגדרים כ"מתקפת הבליץ והמצור הכלכלי הגדולים ביותר שנערכו אי פעם נגד מדינה".

החשוב מכול הוא, שכל מדינות המערב החליטו להקצות חלק נוסף מהתל"ג שלהם להתחמשות מחודשת אחר שבמשך 20 שנה רק קיצצו וקיצצו. ממש כפי שקרה אחר שהיטלר נכנס לריילנד וטען שזה חלק מגרמניה. באותם ימים שלפני מלחמת העולם השנייה,  היו רבים בבריטניה שטענו שיש להתפשר עימו אך החלו בהשקעות מחודשות להתחמשות צבאית אחר ששנים רבות מתום מלחמת העולם הראשונה רק קיצצו בהוצאות הצבאיות.

יש אשר כבר החלו להשוות את הפלישה לאוקראינה ל"קרב צושימה". במאי 1905 הובס הצי הרוסי בידי היפנים, מערכה שחוללה תגובת שרשרת ארוכה של כ-12 שנה והביאה בסופו של דבר לקריסת שלטון הצאר. במאה ה-21 התהליכים ההיסטוריים מואצים מאוד ואין זה מן הנמנע שקריסת שלטונו של פוטין ייקח שנה עד לכל היותר 4-5 שנים.

חמש שנים

פוטין החל במהלך שאין ממנו דרך חזרה. ככל שהלחימה תתארך הוא יגביה את ההימור וייעשה אגרסיבי יותר בתקווה שידו תהיה על העליונה כפי שהוא תכנן בתחילה. זה כלל ידוע בתורת המשחקים שקשה מאוד להימנע ממנו בתהליך קבלת החלטות של דיקטטורים באופן מיוחד. אחת האופציות שכבר עתה ננעלה בפניו בגלל התגייסותה של אירופה המערבית במהירות היא האופציה להמשיך את הלחץ על המדינות הבלטיות שכבר חתמו הסכמי הגנה עם ברית נאט"ו. לכן הוא ינסה לאגף את המכשול הזה על ידי יצירת לחץ במקומות רחוקים בתקווה שיוכל לנהל משא ומתן עם ארה"ב כדי שהמדינות הבלטיות ינטשו את ברית נאט"ו כפי שהוא דרש לפני שנכנס לאוקראינה.

זה יכול להיות שוב בקובה או בניקרגואה – ממש כפי שחרושצ'וב ביקש לעשות כדי לפרק את הטילים שהוצבו על אדמת טורקיה בסוף שנות החמישים.

מהלכים אלו ידרשו סבלנות וערמה גיאופוליטית מצד פוטין שימשיך לשקר ולתמרן בעזרת "ידידים" כמו ישראל כדי להוכיח את כוונותיו הטובות לכאורה בפני ארה"ב. במהלך שנה או שנתיים יתנהלו דיונים תוך כדי מלחמת גרילה באוקראינה. כאשר יוצבו כוחות רוסיים בגבולות רומניה והונגריה הדבר יעלה את מפלס הפחד שלהם ולא מן הנמנע שגם בחזית זו יתפתחו תקריות גבול קשות. אם ארה"ב ומדינות נאט"ו יציגו חולשה פנימית שעלולה להתגבר כאשר יהיה צורך להציב חיילים מקרב המדינות שבברית הצפון אטלנטית ותקום זעקה של פציפיסטים ו"שוחרי שלום בכל מחיר", פוטין ייקח סיכונים נוספים ויעמיד את הברית במבחן מתמשך כאשר כל הזמן הוא יבקש לבוא בדין ודברים בדרישות לפשרות כדי להפסיק את הלחימה או את המתח בגבולות עם הבלטיות ועם מדינות מזרח אירופה.

במהלך חמש השנים הקרובות הכלכלה הקורסת של רוסיה היא זו שכנראה תביא את פוטין לסופו. כלכלת רוסיה היא שבירה מאוד וקטנה מאוד, בערך בגודל של הכלכלה של מדינת קליפורניה. החרם הבינלאומי המוחלט יביא בשלב הראשון לשיתוק הבנק המרכזי, שהקפיא את היתרות שלו, לקריסת הרובל ולנסיקת הריבית. הבנקים לא יכולים לספק דולרים לאזרחים, ושכבה גדולה של כ-10,000 רוסים עשירים, בנוסף לאוליגרכים המוכרים, תרד מנכסיה. יש החושבים שזה יקרה תוך חודש. לעניות דעתי הם אופטימיים מדיי. כוחה הכלכלי היחסי של רוסיה בתוספת היחסים עם סין שילכו ויתהדקו בשלב זה כדי לעקוף את הסנקציות יתנו לפוטין אורך נשימה גדול יותר שיוכל להימשך שנים ספורות. בסופו של דבר, תוך כמה שנים ולא חודשים, הכלכלה הרוסית כולה תיעצר לחלוטין, בעיקר בגלל חסימת נתיבי הייבוא והיצוא מהמערב, כולל נתיבי סחר של רכיבים קריטיים, כמו שבבים עבור מנועי השינוע, ועבור החקלאות והתעשייה של רוסיה. גם כך נתיבי הסחר ומערכות הייצור של שבבים בתעוקה גדולה בגלל מגפת הקורונה. גם סין לא תוכל לעקוף את הנתיבים והאספקה הללו לאורך זמן. היא תיווכח שרוסיה מפסידה והיא תפנה לה גב באמתלות שונות. סין לאט לאט תבין שהמלחמה הזו עומדת לגרום לה להפסדים גדולים ברחבי תבל. התייצבותה בהתחלה עם רוסיה לא תשכח במהרה וייתכן שהיא תעשה תפנית ותתייצב מהר מאוד בעמדה קצת יותר ניטרלית כשתיווכח שההזמנות והסחר העולמי מתחיל שוב להאט. סין תתקשה לבלוע עוד האטה אחר שהחלה להתאושש משנתיים של מגפה קשה.

עשור

בעוד כעשור התמוטטותו של שלטון פוטין יוכיח לסין שיהיה מאוד מסוכן להמר על הגמוניה באסיה כפי שפוטין ביקש לעשות במזרח אירופה. אם שלטונו של פוטין יקרוס קודם לכן אנחנו עשויים לראות את סין מקבלת על עצמה להאט את קצב התפשטותה. אם קריסת רוסיה תימשך זמן רב לא מן הנמנע שסין תנצל את העיסוק ברוסיה מצד ארה"ב ומערב אירופה ותנסה להמר גם היא באסיה ובראש וראשונה תנסה להפעיל מנופי לחץ גדולים על טאיוואן כדי להחזירה לחיק השפעתה. במקרה כזה העולם ייכנס למלחמה גלובלית לקראת סוף העשור השלישי של המאה ה-21 ועל כך אני מרחיב את האפשרות בספר 2048. שם אני מעריך שיפן תחזור להיות אגרסיבית על מנת לעצור את האיום עליה מצד סין. 

בריתות במצבי משבר

אנו מחויבים ללמוד מההיסטוריה אם ברצוננו לדאוג שהיא לא תחזור על עצמה פעם אחר פעם. בעניין בריתות, הלימוד חשוב במיוחד. מדינות נוטות לסמוך על בריתות צבאיות המיועדות לתת מענה במצבים קיצוניים. לצערי הרב, פעם אחר פעם מתברר שבריתות צבאיות עלולות לאכזב, במיוחד אם בעלת הברית היא מדינה דמוקרטית שהמנהיג הנוכחי שלה חלש מבחינה פוליטית. מנהיגים פוליטיים במדינות דמוקרטיות מתקשים מאוד לשלוח חיילים של מדינתם למדינות אחרות כדי להילחם את מלחמתם. עד אשר המלחמה לא מתקרבת ממש לשערי עירם הם מפחדים להתחייב לשלוח את ילדיהם לשדה קרב רחוק. אלה שעשו זאת בעבר שילמו מחירים פוליטיים יקרים במדינתם וכידוע פוליטיקאים לא רוצים לפנות את מקומם לאחרים גם במחיר הפרת הבטחות ופשרות על ערכים יסודיים. גם הפעם, חשוב לזכור שייקח הרבה זמן, אם בכלל עד אשר מדינות נאט"ו יסכימו לשלוח חיילים לשדה הקרב. הם יעשו רבות לשלוח עזרה הומניטרית כדי לכסות את מערומיהם המוסריים. הם ישלחו ציוד צבאי כדי להוכיח שהם תומכים צבאית אבל הם ישלחו חיילים רק בסוף התהליך כשלא תוותר ברירה.

ניטרליות 

וחשוב גם לזכור שבנקודות כאלה בהיסטוריה אי אפשר להישאר ניטרליים. זה הזמן לומר את עמדתך בבהירות באיזה צד המדינה שלך עומדת. מלבד מקרים מאוד מיוחדים, כמו שווייץ, במהלך המאה ה-20, לא עמדה הניטרליות במבחן הזמן. למשל, לפני מלחמת העולם השנייה בלגיה ביקשה להיות ניטרלית במאבק שהלך והתפתח בין גרמניה לצרפת. כל עוד הדבר היה נוח לגרמנים הבלגים חשו בטוחים. כשזה הפסיק להיות חשוב לגרמנים הם פלשו וכבשו את בלגיה בהינף יד. גם בנקודה זו אסור לשגות. אי אפשר ללכת בין הטיפות ולא להירטב בסופו של דבר. אם אתה מודע לכך, מצוין. אך אם אתה סומך על כך, תשלם מחיר מוסרי ובהמשך גם מחיר בטחוני.