10.7.2023
דבר מה מטריד מתרחש בשיטת הממשל הדמוקרטית במדינות רבות. האיזונים בין הרשויות המרכיבות את ממסדיה מאותגרים וגורמים להתנגשויות חוזרות ונשנות בין העומדים בראשן. יש שיאמרו כי הפופוליזם הפוליטי הולך ופושה בקרב תנועות פוליטיות רבות ויש שיאמרו שהאליטיזם של קבוצות פריבילגיות נוגס בתחושת השוויון בפני החוק.
דומני שייקח עוד זמן מה עד שתתבהר משמעותם של התהליכים ההיסטוריים שקורמים עור וגידים מול עיננו ואולי גם גרסתם הישראלית תקבל קונטקסט רחב יותר. בדרך כלל דרוש מרחק מה מתהליכים מסוג זה כדי שהרעש והערפל המלווה אותם יתפוגגו ויתגלו המאפיינים העיקריים שגרמו להם. ועם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. שומה עלינו לנסות לערוך דיאגנוזה נכוחה לתחלואיה של השיטה שגורמת לבוקה ומבולקה בין חלקי העם והרשויות האמורות למשול בהם ולהציע מזור להתגוששות זו בטרם יהיה קשה לתקן את הדרוש תיקון.
בדברים הבאים אני מבקש לחדור קצת יותר עמוק אל מתחת לפני השטח ולהציע דיאגנוזה שונה מהמקובל למתרחש. לצערי הרב, אין בידינו כלים בעזרתם ניתן יהיה לאמוד את מהימנות הדיאגנוזה. יש שיאמרו כי אני מרחיק לכת בהבנת שורשי הבעיה ויש שיבטלו את הדיאגנוזה דלהלן במחי יד כלא רלבנטית לדמוקרטיות המערביות. ואף על פי כן, אני מציע להניח מעל דפים אלה את עיקריה בתקווה שיתפתח דיון כדי לאמתה או להפריכה. ולו רק משום שחוששני כי ההסברים הניתנים בציבור למשברים המאפיינים את השיטה אינם חודרים די עמוק לשורשי הבעיות המתגלעות בהגות הדמוקרטית ואנו עלולים לקלקל במקום לתקן בבואנו לתת מענה למה שרואות עיננו.