ביקורת ספרים על עתידה של מדינת ישראל

7 בנובמבר 2021

 קיצור תולדות הישראליות / נתנאל אלינסון

קיצור תולדות הישראליות

באופן כללי, אני לא אוהב, בלשון המעטה, את המושג: קיצור תולדות..., הוא מעלה בי חלחלה של רדידות. המונח הפך שגור יתר על המידה בפיהם של סופרים רבים בשנים האחרונות... רבים מדיי. אבל אחר שסיימתי לקרוא את הספר הזה, אני נוטה לסלוח לנתנאל על שבחר בו ככותרת לתיזה שהוא מציג. הוא מסכם את המאפיינים הרבים שיש בקרקע הזו עליה חזר העם לנטוע את גורלו במהלך המאה ה-20. אלינסון מסכם בשפה של מדריך נוער ובגובה העיניים את המאפיינים הגיאוגרפיים של ארץ ישראל והדרך בה הם השפיעו על אופיים של השבטים בנחלותיהם בעבר. הוא מוצא שהדפוס הזה נמתח עד לימינו. הוא חידש לי לא מעט בניתוח שהוא ערך ומצא כיצד לאורך ההיסטוריה היהודית כל שבט הוביל את העם בתורו והביא תוך כדי כך לידי ביטוי את מאפייניו וייחודו בפוליטיקה, בהגות ובדגשים הכלכליים והחברתיים של התקופה.

בחלק השישי של הספר הוא מסיק כיצד יש להבין את הייחוד של יושבי גוש דן בימינו ותרומתם לפוליטיקה ולהגות הישראלית העכשווית. אף שההסבר נראה נכון ומעניין, הוא מבוסס על ניתוח גיאוגרפי והשלכותיו הסוציולוגיים. בספרי "2048" הרחבתי בסוגיה זו והתעכבתי בו בעיקר בסוגיה כיצד הגיאוגרפיה בה האדם מתיישב מכתיבה לו את ערכיו ואת פחדיו אשר בסופו של דבר דוחפים אותו לאלימות ולעימותים עם שכניו על הקרקע. רבים אחרים עמדו על הקשר הזה והתעכבו על הרבה מהשלכותיו. אלינסון, נוטה להבין את המאבקים המתרחשים בין המגזרים השונים בישראל של 2021 בעזרת התיאוריה הגיאוגרפית וטוען שרק כאשר נביא יחדיו את כל הפרספקטיבות שהגיאוגרפיה הכתיבה לשבטי ישראל אזי כולם יצאו נשכרים.

לעניות דעתי, על אף שהניתוח מעניין ונוסך אופטימיות לעתידה של מדינת ישראל והמגזרים המרכיבים אותה בתקופתנו, אין בו די כדי להסביר את עומק השבר. הוא אכן מנתח שכבה עמוקה אחת שמאפייניה סוציולוגיים וגיאוגרפיים מעבר למה שספרו של שביט עושה, אך הוא אינו מספק הסבר ראוי לטעמי מדוע בכל הפעמים הקודמות השבט שהוביל גרם להתפרקות טוטאלית של העם והמיט אסון גם על עצמו באותה הזדמנות. עקב כך, אלינסון אינו מצליח לשכנע אותי בהסבריו כיצד הדומיננטיות של גוש דן בימינו לא תמיט על השאר ועל תושבי דן עצמם אסון שייקח לנו עוד אלפיים שנה להתאושש ממנו.

נטייתו האופטימית של אלינסון הבאה לידי ביטוי בכך שאילו רק כל השבטים יטמיעו שלכל אחד מהם יש תרומה ייחודית בעיצוב העם הזה אזי נשכיל לעמוד באתגרים של המאה ה-21 והאיחוד הסופי יבוא על מקומו בשלום, אינה משכנעת. אני זקוק להסבר מעמיק יותר ולפתרון יסודי יותר לכך ששבטי ישראל לדורותיהם לא הסתדרו האחד עם השני והמיטו זה על זה אסונות נשנים. בספרי, המפלה החמישית, אני מנסה את כוחי להעמיק חדור ומציע הסבר פסיכואנליטי למפלות שאפיינו את ההיסטוריה היהודית זה 3500 שנה ושוטח גם דרך לפתור את הנוירוזה בתקופתנו כדי שחלילה לא נמיט שוב אסון על העם הזה.

בכל מקרה, אני מאוד ממליץ לקרוא את ספרו של נתנאל אלינסון. נטועה בו אהבה גדולה לארץ ישראל ולעם ישראל. יש בו הרבה דברים שבוודאי יהיו חדשים לרבים מהקוראים והוא עוד קול חשוב שיש להרימו בימינו.

 

ישראל השלישית / שי פירון

ישראל השלישית

הרב שי פירון, לעומת אלינסון, יוצא מנקודת מבט שונה כדי להבין כיצד יש לאחות את הקרע בין היהדות החילונית והיהדות הדתית של ארץ ישראל במאה ה-21. הוא מציע כמו רבים לפניו, שדרכה של היהדות המסורתית של בני עדות המזרח אינה פשרה אלא דרך חיים עמוקה שהגיע הזמן להחילה על יחסי דתיים חילוניים בישראל ובכך לפתור את ווקטור ההתנגשות ביניהם. על אף שבוודאי סוגיה זו חשובה מאוד, איני חושב שהיא עיקר הבעיה של מדינת ישראל כיום. היא רק שכבה אחת חיצונית שיותר ממה שהיא עצמה מציינת היא מצביעה על שבר הרבה יותר עמוק שפועל במעמקי הנפש של העם והביטוי הדתי שלו אינו אלא אחד מיני רבים אחרים. לעניות דעתי, הרב פירון דש רבות מדיי בסימפטום של הבעיה ולא במקורותיה העמוקים. המאבק בין חילון ודתיות אינו נחלת העם היהודי בלבד בתקופה זו בהיסטורית העמים. מה גם שלאורך כל ההיסטוריה של עם ישראל היו התנגשויות דומות שלא הסתיימו כידוע בפשרה אלא באסון פוליטי, חברתי וצבאי. מי יתקע לנו שהפעם נצליח אם לא הצלחנו בעבר לפתור את סוגיית הפרושים, המתייוונים ועוד.

בית שלישי / ארי שביט

אני חייב להיות כן, היה לי מאוד קשה לקרוא את ספרו של ארי שביט. הוא כתוב בלשון גבוהה ובפאתוס של עיתונאי יהיר בן ימינו. הספר מנתח את הקשיים של כור ההיתוך של תשעה מגזרים שונים שמעצבים את עם ישראל בתקופה זו. הוא מחלק בדרך אחרת את השבטים שכולם מדברים עליהם ומנסה להראות כיצד כל מגזר התקומם כנגד תפיסת כור ההיתוך שהוביל בן גוריון בהקמתה של המדינה.

שתי בעיות מרכזיות עולות מהניתוח שלו עוד בטרם אגיע לפתרון אותו הוא מציע.

הבעיה הראשונה היא שלא ברורה כלל לקורא מהי שיטת הניתוח בעזרתה הוא עורך את הדיאגנוזה הסוציולוגית על המגזרים בישראל. נהוג לומר, ששיטת הניתוח מכתיבה את אופי המשקפיים דרכם מסתכלים ומנסם להבין את המציאות. בעזרת שיטות ניתוח שונות אפשר לזהות מציאויות שונות. מצופה מכל מי שעורך ניתוח סוציולוגי לפחות לספר לנו על שיטת הניתוח שלו. עליו להזכיר, ולו בקצרה, שיטות אחרות ולומר למה החליט לבחור בשיטת הניתוח בה בחר. וזאת לפני שמסבירים לקורא את יתרונותיה וחסרונותיה. אגב, יש שהציעו חלוקה לשני שבטים (אברום תומר) -- ציונים ולא ציונים, חלוקה לשלושה שבטים (צ'רלס ליבמן) -- ישראלים חילוניים, ישראלים דתיים וישראלים מערביים, יש כמו הנשיא ריבלין שהציע ארבעה שבטים הכוללים את הערבים הישראלים (עליו הוסיף הרב פירון את שבט המסורתיים), ויש גם שהציעו שבטים בחלוקה פוליטית -- שמאל, ימין ומרכז (המכון למדיניות העם היהודי).
לצערי, אני לא משוכנע מהאותנטיות של החלוקה שארי שביט מציע, הוא לא מבסס אותה מבחינה סוציולוגית והיא משקפת גישה מאוד בעייתית הרואה מאבק בין זהויות בחברה המודרנית כדבר עיקרי. אלה משקפיים של פוסטמודרניסט העוסקים במאבק בין זהויות מתקרבנות שרבים לא מסכימים שהם מתארים מציאות אמיתית. מה גם שהוא משתמש שוב במונח שבטים ולא מגזרים. בני שבט קשורים בדרך כלל בקשרי שארים שהם קשרים של אינטרסים צרים של הישרדות והצלחה. מגזרים לעומת זה, הם בדרך כלל, קשורים בקשרים אידיאולוגים. צר לי מאוד שרוב ההוגים בישראל כיום נכשלים בהגדרות פשוטות אלה ומיניה וביה מחזירים אותנו לשיח של תקופת השופטים בה כול שבט נלחם בשבט אחר ונחלי דם זרמו בנהר הירדן. לקח לנו 2600 שנה מאז חרב הבית הראשון כדי לצאת מהלך הרוח השבטי שהביא עלינו אסון גדול של פירוד לשתי ממלכות ולגלות נוראה. אין צורך להחזיר אותנו אחורה בזמן – לא בז'רגון ולא במהות.

הבעיה השנייה, כואבת לי מאוד כאיש משכיל בן זמננו. מן הדין שכל כותב המנסה להבין ולתת פתרונות לאתגרי הדור, שיסדר עבורנו בטובו רשימה של מקורות עליהם הוא מסתמך ודולה רעיונות. הקורא המשכיל בימינו יכול ללמוד רבות רק מהרשימה הביבליוגרפית המלווה הגות. ממנה הוא יכול להעריך את מקורות ההגות ואת איכותה גם מבלי לקרוא את הספר. לצערי, רבים ההוגים שכותבים בימינו, שלא רואים צורך ללוות את הכתיבה שלהם ברשימת מקורות כתובה בסטנדרט ראוי ומקובל. אחד הבולטים הנכשלים בסוגיה זו אינו אלא נוח הררי.

אך הדבר החשוב מכול בביקורתי על הספר הוא שאינו מספק תשובה נאותה לאתגר ההתפרקות לשבטים. זה פתטי לומר שצריך לחזור לימי כור ההיתוך הממלכתי של בן גוריון. זה מעליב את האינטלקט כאשר לאורך ספר שלם מנסים להראות כיצד כור ההיתוך המדומה כשל ולבסוף לומר צריך לחזור לעבוד על אותו כור היתוך. 

המפלה החמישית / דוד פסיג

המפלה החמישית

Fifth Fiasco in Englishלסיכום, במלוא הענווה, הספר שלי נכתב עם תשומת לב רבה לסוגיות אלו. מצד אחד אני מציין אף אם בקצרה את המתודולוגיה בעזרתה ניתן לחשוב על העתיד מתוך סקירה מסוימת של העבר והדברים נתמכים ברשימה של כ-170 מקורות.

 אני עורך דיאגנוזה לתחושת ההתפרקות שנדמה שפושה בחברה הישראלית בתחילת המאה ה-21 ומציין שיש דיאגנוזות אחרות עבור הקורא שירצה להשוות ביניהן. אך החשוב מכול הוא שאני מציע גם פתרון לנוירוזה שאני מזהה באישיות העברית זה ארבעה עידנים. אני עם זאת מדגיש שהפתרון שלי הוא אך דוגמא ולא בהכרח הפתרון היחיד. אני גם מציע את הנוסחה בעזרתה הדור הזה יוכל להתגבר על הנוירוזה ופותח את הדיון לכל דורש בענווה ראויה ובהבנה שאין איש מסוגל לראות תהליכים תוך כדי שהם קורמים עור וגידים וייתכן מאוד שאין איש מאיתנו שיכול להבין את עומקם של הבעיות ולהציע דרכים אפקטיביות לפתרונן.

אגב, הספר יצא גם באנגלית למעוניינים. ניתן למצוא אותו באמזון ארה"ב ואמזון בריטניה. בקרוב הוא יצא גם בכריכה רכה. אפשר לשלוח לי מייל ולבקש את הכריכה הרכה כבר עתה.

ייתכן והביקורת שלי אקדמית מדיי, אך אין מה לעשות הסוגיות בהן הסופרים דנים קשות מדיי מכדי לדלג על סטנדרט כתיבה בסיסי.

בכל מקרה, אני ממליץ לקרוא את כל הספרים. גם את ספרו של הרב יונתן זקס: בלשון עתיד -- חזון ליהודים וליהדות בתרבות הגלובאלית, אף שאינו חדש ואינו אלא תרגום של ספרו שיצא באנגלית לפני עשור.

קריאה מהנה ומועילה.

~ד~

Fifth Fiasco