האם פרצה מלחמת עולם ושכחו לספר לנו?

התפשטות המגפה והתנהלותה השערורייתית של סין במסירת מידע בזמן אמת, היא עובדה הרבה יותר חמורה מהתקפת היפנים על פרל-הרבור. רבים מהאמריקאים מבינים את זה ממש כך.

פלישתה של סין להונג-קונג והחלת חוקיה המגבילים על תושביה, בניגוד להסכם עימה המאפשר לה לעשות זאת רק בשנת 2047, מקבילה לפלישתה של גרמניה הנאצית לצ'כוסלובקיה ב-1938 לפני מלה"ע השנייה.

תנועותיה של סין בדרום הים הסיני ותביעותיה על אזורים לא לה מזכירים יותר מדיי את תביעותיה של גרמניה הנאצית על שטחים נרחבים במזרח אירופה לפני מלחמת העולם השנייה. מתברר שהם מבקשים לקחת לעצמם אזורי דייג ומשאבים שלפי החוק הבינלאומי שייכים למדינות אחרות. לשם כך הם בנו איים במקומות אסטרטגיים והציבו יחידות צבאיות (ראו איור). הם מבקשים זכויות על 85% מהים הסיני בו יש מינרלים למכביר ועוברים דרכו 35% מתעבורת הסחר הימי הגלובלי.

איומיה של סין על טייוון ופלישתה האפשרית אליה, דומים לתביעותיה של גרמניה על פולין ולבסוף לפלישה אליה.

הסינים סיימו את השלב הראשון במערכתם על העולם הדמוקרטי בו הם הצליחו לטשטש את כוונותיהם ארוכות הטווח והחלו את השלב האגרסיבי באסטרטגיה שלהם.

בניגוד לנשיאי העבר בסין, ששלטו כל אחד שני מחזורים של 5 שנים, הנשיא הנוכחי, Xi, הצליח לבטל את החוק ולמנות עצמו לתקופת חיים. הדבר הראשון שהוא יבקש לעשות הוא להחזיר את טייוון לחיקה של סין.

בדרך כלל, במלחמות גלובליות שכאלו, וכולנו תקווה שהן לא יגלשו לאלימות ממש, אם כי אסור להוריד זאת מהשולחן, מדינות העולם מתחילות להסתדר על שולחן המשחק הגלובלי בסדר חדש ותחת שלוש קטגוריות: מדינות שעושות ביניהן ברית תחת הנהגתה של ארה"ב, מדינות תחת הנהגתה של סין ומדינות שתנסנה לפסוח על שני הסעיפים ככל הניתן כדי ליהנות מהמאבק בין הגדולות.

למדינת ישראל לא תהיה הזכות להחליט על גורלה. ירצו או לאו מנהיגיה בעשור הקרוב יהיו תחת מטרייתה של ארה"ב בתחומים רבים.

ארה"ב החלה לסדר את הכוחות והמדינות בצירים ברורים כנגד המדינות שתהיינה תחת מטרייתה של סין. ההסכמים עם מדינות המפרץ הם חלק מסידור חדש זה של מדינות הציר נגד סין.

לארה"ב יש יתרון על גבי הגוש שסין תקים עם מדינות שנות. המדינות שתצטרפנה אליה חלשות יותר ופחות מפותחות. היא אמנם הביאה רבות לתלות כלכלית בה אך מכפיל הכוח שלהן חלש יותר ממכפיל הכוח של המדינות שיצטופפו תחת מטרייתה האסטרטגית של ארה"ב.

ארה"ב תכנס למאבק גלוי עם סין וגרורותיה באגרסיביות שתלך ותתגבר כל אימת שסין תיסוג. לארה"ב יש כלים רבים במלחמה זו. החל מכלים צבאיים וכלה בכלים מסחריים וטכנולוגיים.

הציר המערבי והדמוקרטי כנגד סין יתבע תשלום גבוה מהתנהגותה של סין בהונג קונג. הממשל האמריקאי חיכה לטעות זו מצד הסינים ונתן לה ליפול למארב זה כדי לייצר את הנרטיב נגד התנהגותה בקרב מדינות ה-OECD. סין תסבול קשה ללא יחסי מסחר ושיתוף פעולה כלכליים וטכנולוגיים עם מדינות ה-OECD.

מלחמת הסחר תגרום לחברות בינלאומיות לברוח מסין שיעברו למדינות אחרות באסיה. אלה ישמחו על המגמה ויפנו לאט לאט כנגד סין גם אם בתחילה הם ינסו לפייסה מפחדם מפני כוחה הצבאי והמסחרי.

החברות הבינלאומיות הסיניות לא בגרו מספיק כדי לעמוד לבדן כנגד הסחף הזה. מה גם שעלויות המחיה והמשכורות עלו בסין והפכו בשל כך מדינות אחרות באסיה לאטרקטיביות יותר להשקעות ולפיתוח תעשייתי.

חייבים לומר, אף שיש מאחוריה של המלחמה כנגד סין וגרורותיה פן אידאולוגי, הפן הכלכלי הוא הרבה יותר דומיננטי. כל המדינות ובראשן ארה"ב ירוויחו מהמאבק הזה – בין אם בשל החזרת פעילות כלכלית ותעשייתית לגבולותיהן ובין בשל ההשקעות שיבוצעו במהלך המאבק, כפי שקורה בכל מאבק.