הסכמי אברהם בראי אמצע המאה ה-21‏

שיח עכשווי

שיח עתידי

רבות נכתב על חוג הנזר של הציביליזציה האנושית[1]. אם ניתן לסכם את התיאוריה בפשטות, אפשר לומר שזהו האזור מסביב ללב הגיאוגרפי בו רוב המשאבים של הציביליזציה האנושית מצויים עד היום. באזור שמסביב ללב שוכנים זה אלפי שנים מרבית בני האדם שחיו ועדיין חיים עלי אדמות ובו הם מנהלים את המסחר ביניהם. האזור בו מרבית האנשים חיים מכונה חוג הנזר מאחר והוא נראה ממעוף הציפור כנזר היושב על אזור הלב.

 

 

 

 

 

 

 

שני האזורים יחדיו – הלב והנזר, מכונים לפעמים כ"אי העולמי". באי זה מרוכזים מרבית המשאבים העיקריים והחשובים לקיומה של ציביליזציה מפותחת – אנושיים (כ-60% מהתוצר העולמי), ואנרגטיים (כ-60% מעתודות הנפט וכ-80% מעתודות הגז המוכחות) – שיכולים להבטיח את המשך שגשוגה.

מי שהשכיל להבין ולנצל את המאפיין הגיאוגרפי הזה לאורך שנים רבות היתה לא אחרת מאשר סין, אשר במהלך של כ-1600 שנה (בין 120 לפני הספירה ל-1450 לספירה) השכילה לפתח את רשת הדרכים בחוג הנזר כדי לחבר את תושביו ולספק להם פלטפורמה עליה יכלו לשתף משאבים ואנשים. רשת דרכים זו כונתה דרך המשי. במשך שנים רבות היא היוותה גורם שקידם את הציביליזציה האנושית על ידי תנועה שוטפת של משאבים ורעיונות בין תושבי חוג הנזר. 

אלא שמאז פטירתו של מוחמד (632 לספירה) האסלאם, אשר נוסד על בסיס של עליונות ובלעדיות דתית, החל במלחמות כיבושים כדי לאחד את המזרח התיכון יחד עם צפון אפריקה ואירופה לכלל חליפות מוסלמית אחת.

על מנת להצליח במסעות הכיבושים, לעיתים האכזריים, הם ניתקו את דרך המשי שעברה ממזרח לכיוון אירופה וחסמו בכך את המעבר של סחורות, משאבים וטכנולוגיות שיכלו להיות לעזר בידי הארצות אותן ביקשו לכבוש ולהמיר את דתם.

בשיא תקופת החליפות, האסלאם למעשה שלט במרבית שטחו של חוג הנזר, חבק את אירופה מסביב וניתק אותה מדרך המשי וכך הפך למעצמה שהוסיפה על האפילה שאפיינה את אירופה בימי הביניים.

בשיא התקופה של החליפות האסלאמית, במאה ה-15, האימפריה העות'מנית מנתה כ-740 מיליון תושבים – מקבץ האנשים השלישי בגודלו באותם ימים. היא שלטה על שטח של כ-14 מיליון קמ"ר – הגוש הגיאוגרפי השני בגודלו באותם ימים. היא היתה בעלת תל"ג של 5.5 טריליון דולר (במונחים של ימינו) – גוש המדינות השלישי בגודלו באותם ימים. ומקבלי ההחלטות שלה שכנו בקהיר (מגה-עיר במושגים של אותם ימים) שמנתה כ-16 מיליון איש ואשה שהיתה העיר ה-12 בגודלה בימי הביניים.

 

גילוי אמריקה

כאשר ספרד, שייצגה את מדינות אירופה במאבקם בחליפות האסלאמית, התרוששה מניהול מלחמות הדת בין קתולים לפרוטסטנטים באירופה, והשתכנעה אחר מאמצים רבים על ידי הרפתקן וספן בשם קולומבוס ב-1492, שיש דרך לעקוף את החליפות ולהגיע להודו בתנועה מסביב לכדור הארץ כדי לשחרר ממחנק את דרכי המסחר, נפל דבר והחליפות החלה מאבדת את מעמדה הגיאופוליטי.

גילוי יבשת אמריקה כידוע הביאה אוצרות ומשאבים חדשים לספרד שהתעשרה ממסעות כיבוש אכזריים בדרום אמריקה. אך הדבר החשוב ביותר שקרה בהיסטוריה, כמובן ממבט-על של מאות שנים קדימה, הוא שאט אט היתרון הגיאוגרפי של האיגוף האסלאמי איבד מערכו ולא רק זאת אלא שתקיעת יתד באמריקה הביאה לגילוי מקור חדש של משאבים שלא נשען על האי העולמי בלבד ולא היה זקוק לדרך היבשה כדי לחבר את יבשות אסיה עם יבשות אירופה ואמריקה.

 

הקולוניאליזם האירופי

התהליך ההיסטורי הזה הגיע לשיאו אחר כ-500 שנה, בתחילת המאה ה-21, כאשר, מחד, מרבית המדינות שהיוו את החליפות האסלאמית לא הבינו את ווקטור ההתפתחות בהיסטורית העמים והפכו למדינות כושלות שרבים מתושביהן מבקשים לברוח מהן ולהצטרף למדינות אירופה ולמדינות אמריקה. 

 

מאידך, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, גם האימפריות האירופאיות (כולל בריה"מ) סיימו תקופת זוהר במהלך שתי מלחמות עולם והמעצמה האמריקאית הפכה להיות המובילה העולמית הבלתי מעורערת, בעיקר בגלל יכולתה לשלוט במעברי הים של כל יבשות תבל. 

 

אלא שבתחילת המאה ה-21, נכון יותר בשנת 2013, קם לו מנהיג סיני בשם שי גי'נפינג אשר מבקש להפוך את הקערה של 500 השנים האחרונות לטובת סין ולשוב להוביל את העולם על ידי דרך משי חדשה שתרשת לא רק את אסיה, את המזרח התיכון ואת אירופה אלא גם תעקוף ברשת נמלים את אפריקה ואת הקוטב הצפוני בימות הקיץ. למיזם חובק עולם זה קוראים "יוזמת החגורה והדרך" (Belt and Road Initiative). עלותה משוערת להגיע לטריליון דולר בערכי 2020. מטרתה להציב רשת נמלים, מסילות רכבת, צינורות נפט וגז שיחצו את אסיה, אפריקה, אירופה, ואמריקה הלטינית.

 

 

ארה"ב שנרדמה בשמירה במהלך שלבי המימוש הראשוניים של התוכנית בעשור השני של המאה ה-21 מתעוררת להשיב מלחמה שערה גיאו-אסטרטגית כדי לבלום את המהלך הסיני. וכאן חלק ממהלכי הבלימה שארה"ב תכננה והחלה לבצע משתלבים עם הסכמי אברהם.

איני נמצא בחדרים הסגורים של האסטרטגים האמריקאים כדי לומר שהדברים הבאים נאמרו בהם. אני מסתמך אך ורק על קריאה בין השורות של מפות ושל חלקי אמרות שמפורסמות מדי פעם מפי בכירי ממשל שונים. למעשה, מנקודת מבט של ההיסטוריה העתידית ייתכן מאוד וכך ילמדו את ההיסטוריה העכשווית וכך יתנו משמעות אחרת להסכמי אברהם. בין אם נכונים הדברים דלהלן או לאו, צורת החשיבה הזו יכולה להוסיף נדבך חשוב בהבנת תהליכים אשר עשויה לתרום למיקסום ההזדמנויות או לעקיפת מהמורות שההסכמים מציגים בהווה.

 

מהלכי בלימה

בכל עימות, הדבר הראשון שמצביא טוב חייב לעשות הוא לכלול באסטרטגיה שלו מהלכים שיבלמו את תנועות האויב. גם בעימות ההולך וקורם עור וגידים בין ארה"ב (בכלל זה מדינות רבות במערב) וסין (בכלל זה מדינות רבות באסיה ובאפריקה) האמריקאים מסדרים את הכוחות שלהם ושל המדינות הידידותיות להם כך שיוכלו להיות שותפים בראש וראשונה למאמצי הבלימה של ווקטור ההתפשטות של סין ולנסות לחתוך את רצף הדרך החדשה אותה הם מבקשים לייסד.

אין זה המקום לפרט את המהלכים הרבים שהאמריקאים מובילים. מספיק אם נביט בהסכמי אברהם וננסה להבינם מנקודת המבט של האסטרטגים האמריקאים כחלק ממאמצי הבלימה. אפשר לומר שלאמריקאים לא אכפת אם למהלכי הבלימה יש משמעות דתית או תרבותית. טוב שהאינטרסים הלוקאליים מסתנכרנים עם האינטרס והמהלך הרחב. טוב שזה פותר סכסוך אזורי תוך כדי כך. אך מה שבאמת חשוב, ובשביל זה הם יהיו מוכנים להשקיע מאמצים וכספים רבים, הוא שהמהלכים ימלאו את המשימה שתכליתה לבלום את דרך המשי החדשה.

מספיק להציץ במפות כדי לזהות את מהלכי הבלימה שהאמריקאים בונים. בראש וראשונה הם מסדרים את המדינות בדרום מזרח אסיה כך שיוכלו לחנוק, אם יהיה צורך בכך בעתיד, את דרך המשי החדשה בלב ים בנקודת המעבר החשובות של סחורות העוברות בדרכי הגישה המרכזיים שבלב ים. 

 

 

מהלך הבלימה השני הוא סגירת המעברים שהסינים מבקשים לבנות דרך המזרח התיכון. הם אמנם כבר בנו ותקעו יתד בנמלים ובפרוייקטי תשתית רבים במדינות ערב ובישראל, אך מנקודת המבט האמריקאית צריך לאחד את מרבית המדינות במזרח התיכון על מנת ליצור עוד חגורת בלימה מסביב לקווי התעבורה המגיעים מהמזרח הרחוק למזרח התיכון ובכך לחתוך גם את קווי התעבורה מהמזרח התיכון לעבר אירופה. לשם כך הם היו מוכנים להפעיל מכבש אדיר על מדינות שונות ולתת להם אתנן רב בצורה של הסכמי סחר מיטיבים ונשק מאוד מתקדם על מנת שיסתדרו ביניהן ויאחדו כוחות לעת מבחן. המדינות הללו הן מדינות המפרץ, ישראל, ירדן, ומצרים. לא כל המהלכים הושלמו ו/או פורסמו, נכון לדצמבר 2021, בעת כתיבת הדברים. אך רבים מצפים לעוד מהלכים שמתבשלים בחשאי להיחשף ככל שיידרש. מבחינה זו הסכמי אברהם הראשונים שפורסמו הם חלק מאסטרטגיה מקיפה יותר שטוב שהיא משתלבת גם עם אינטרסים אזוריים ובדרך הם גם פותרים סכסוך שהגיע זמנו להיכנס לספרי ההיסטוריה כי הוא רק מביא יותר נזק מרווחים למעצמה הגדולה של התקופה.

 

  

עתה נותר לנו להבין את המשבצת האחרונה במהלכי הבלימה האמריקאים שנגזרים מהסכמי אברהם. הוא ההסכם בין ישראל למרוקו. הסינים הצליחו לאורך העשור האחרון להתקדם יחסית במהירות רבה עם תוכניתם לדרך משי חדשה במיוחד מסביב לארצות אפריקה במטרה לאגף את אירופה דרך אפריקה ולמסד לעברה ערוצי מסחר והשפעה.

אם אני הייתי אסטרטג אמריקאי הייתי מחפש דרך להכפיל כוח על ידי יצירת בריתות בין עמים שיוכלו ליצור חגורת חנק נוספת של הדרך החדשה שתתקשה לפרוש את חוטיה לעבר אירופה מדרום. מבחינה זו אין טובה מאשר מרוקו שיושבת בפתחה של אירופה מדרום מערב. אלא שמרוקו לבדה לא תוכל לעמוד במשימה והיא זקוקה למדינה בעלת יכולות טכנולוגיות ומשאבים אנושיים לייצר כוח בולם ראוי לזרועות דרך המשי החדשה שנפרשות מסביב לאפריקה בואכה אירופה. ואין מדינה טובה יותר למשימה זו מאשר ישראל.   

 

כאמור, האמריקאים עושים מהלכים רבים, רחבים ומקיפים יותר, אך אין זה המקום לפרוש אותם. הם כוללים לא רק מהלכי בלימה אלא גם מהלכי תקיפה וערעור היסודות עליהם בנויים מהלכיה של סין וגרורותיה. ביניהם אפשר למנות את הקמת ציר ארבעת המדינות החובקות את סין בשנת 2019 – ארה"ב, יפן, הודו ואוסטרליה (Quad Nations – QN), את הקמת קואליציית הסייבר החברים בה גושי מדינות בשנת 2020 – ארה"ב, בריטניה, אוסטרליה, קנדה, ניו-זילנד ואירופה (Five Eyes Security Coalition), את קואליציית המעצמות הטכנולוגיות בשנת 2020 – שכוללות גושי מדינות מובילות (QN, G10, G7, SK, EU) ועוד.

והמאבק שיעצב לפחות את המחצית הראשונה של המאה ה-21 בהיסטוריית העמים רק החל לבצבץ מעל פני השטח.

והנה לנו דרך נוספת רחבת אופקים כדי להביט ולהבין את הסכמי אברהם, את העומד מאחוריו, את מטרותיו הרחבות, ואת הקונטקסט ארוך הטווח שמניע אותו.