17 בדצמבר 2020
בימים אלה אני מסיים להגיה את הספר שזה זמן רב אני עובד עליו. הוא עוסק בעתידה של מדינת ישראל כמדינת הלאום הריבונית והיהודית של העם היהודי.
כידוע, זו הפעם השלישית שהעם היהודי מנסה למסד את ריבונותו ולאומיותו על חבל ארץ בלבנט. פעמיים הוא נכשל כשלון חרוץ. מה היו הטעויות שגרמו לכשלונות אלה? מי מבטיח שלא נשוב עליהם גם במופע השלישי של הניסיון הזה?
הספר נוקט בגישה חדשה בניתוח סוגיות אלה. בעזרת מתודולוגיות בחקר העתיד אני מנסה לזהות דפוסים שאוצרים בתוכם את הכוחות המניעים שהיו סמויים זה אלפי שנים.
בניסיון
להגביה רום מעל לשיח הישראלי קצר הטווח, אני מציע בספר זה מסע אל גרסאות
אלטרנטיביות בהיסטוריה היהודית – פחות מקובלות ואף דמיוניות, במטרה להפיק מהן
דפוסים היכולים לרמוז על עתיד רצוי לעם היהודי-ישראלי הנהנה, לראשונה, מעצמאות
ריבונית וטריטוריאלית. הוא מציע לבחון גרסאות אלו כתרגיל אינטלקטואלי להכלת
טראומות מהעבר ולמניעת אסונות נשנים בעתיד.
בחיבור
זה, אני מזהה את כיוון התפתחותה של היהדות ואת אופי מנהיגיה העתידיים. מאחר שהיהדות
לא התקיימה מעולם בריבונות מודרנית עד לימים אלו, מרכיביה החלו בתהליכי תמורה
מרחיקי לכת. בהתבסס על דיאגנוזה אפשרית המצביעה על נוירוזה לאומית מהעבר, שהובילה לפורענויות
ולמפלות בארבעה עידנים בדברי ימי העם, אני מפרט מה דרוש לעשות במאה ה-21 כדי שהכוחות
שהניעו את מחדלי העבר לא ישובו לפעול ומזהה את ניצני התמורות שיעברו על לאומיותו,
על דתו ועל אופיו של העם היהודי בארץ ישראל.
לקראת הוצאתו לאור של הספר בהוצאת ידיעות ספרים מוגשת כאן לחברים המנויים על הבלוג שלי שיחה שקיימתי בזום על כמה נקודות מתוך הספר.
השיחה נמשכת כשעה וחצי
~ד~
